תאונות עבודה - מורה שלקתה במחלת ריאות כרונית תבעה את משרד החינוך על שימוש בגיר

בית משפט השלום בתל אביב נקרא להכריע האם נזקים שנגרמו למתלוננת נגרמו לה כתוצאה מעבודתה כמורה. המורה ילידת שנת 1954 הועסקה במשרד החינוך בבית הספר יהלום עד שנת 2000 לאחר שפרשה לפנסיה מוקדמת בשל מצב רפואי לקוי, המורה טענה בכתב התביעה כי עשתה שימוש תדיר בגירים לצורך כתיבה על הלוח לפרק זמן של שנים ארוכות, לטענתה חלתה עקב החשיפה הממושכת לגיר במחלת ריאות "גרנלומתית"  שנוצרת מחשיפה לזיהום כרוני שמקורו חומר הסילקה המצוי בגירים.

הנתבעות בכתב ההגנה ביקשו למחוק את כתב תביעה של המורה מאחר ולא הצליחה להוכיח קשר סיבתי או קשר רפואי בין המחלה ממנה היא סובלת לאבק הגירים בהם השתמשה,  הנתבעות הסתמכו על מחקר שנערך בשנת 1995 ועסק ב55 חולים שסבלו ממחלת ריאות בה לקתה המתלוננת אך רק 3 מתוכם היו מורים אשר נהגו לעשן באופן קבוע, עוד עלה מתוצאות המחקר כי 4 חולים אחרים שלקו במחלת הריאות אינם מורים ובכל זאת נמצא סילקה בריאותיהם על כן, לא הוכח קשר כי גרגירי הסילקה נמצאים בשכיחות גבוהה יותר בקרב מורים מאשר לאוכלוסיות אחרות.

על כן. המורה שנדרשה להוכיח בתביעתה כי מחלתה נגרמה לה בגין הכתיבה בגירים עברה מספר בדיקות פתלוגיות  בהם נלקחו  דגימות מריאותיה של המורה ובסופו של יום סברו הרופאים המומחים כי לא הוכח בסבירות גבוהה יותר מ 50% כי מחלתה של המורה היא תוצאה של נשימת חומר זר.

בית המשפט יישר קן עם דעות המומחים וסבר כי אומנם חומר הסילקה קיים בגירים אך לא שלל היעדר קשר סיבתי שכן בעולם מקרים רבים בהם חולים חלו במחלת ראות "גרנלומתית" מבלי שנחשפו לחומר הסילקה. עוד גרס בית המשפט כי לא ניתן להתעלם ממחקרים רבים אחרים שבדקו בשדקו את הקשר בין מורים למחלות ריאה אך לא נמצא קשר. על כן, בית המשפט סבר כי לא הוכח קשר בית מחלת הריאות ומקצוע ההוראה.

בתביעתה של המורה לפיצוי בשל הפסדי השתכרות בחן בית המשפט את המקרה ואת טענות המורה לפיה פרשה ממקום עבודתה כדי להשתלב בעבודה אחרת, בעניין זה סבר בית המשפט כי ספק אם בכוונתה של המורה היה לחזור למעגל העבודה אף באופן חלקי והכריע כי אומנם המורה יצאה לפנסיה בריאותית מוקדמת אך לא היה קשר למחלה ממנה סובלת שכן מחלת הריאות התגלתה שנתיים לאחר פרישתה מהעבודה.

אם זאת סבר בית המשפט כי גם ובמידה רצתה לחזור המורה לעבודה היא שרויה היום במצב בריאותי המקשה זאת עליה על כן, סבר כי המורה זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות בסך 70,000 ₪, פיצוי עבור עזרת צד ג" בסך 70,000 ₪ ופיצוי בגין כאב וסבל על סך 100,000 ₪, וסה"כ העמיד גובה הפיצוי לטובת המורה על סך 240,000 ₪.

תאונות עבודה - מורה שלקתה במחלת ריאות כרונית תבעה את משרד החינוך על שימוש בגיר

עובד שנפל מסולם במהלך עבודתו יפוצה ב 700,000 ש"ח

בית המשפט המחוזי בחיפה נקרא להכריע בסוגית הפיצוי אודות עובד שנפל מסולם ונפגע בגופו. העובד הועסק כרכז תחזוקה של מספר מבנים בחברת ניהול ולאחר שנתיים התקדם ועסק גם בתפקיד ניהולי, באחד הימים כשהוזמן לתקן דוד שמש שהוצב על גג בישוב בו עבד מעד במהלך הירידה מהגג לדברי הנפגע מדובר היה בסולם לא תקין ולאחר שסיים את תיקון דוד השמש רצה להניח את כף רגלו על השלב העליון של הסולם כדי לרדת אך במקום זאת הניח את רגלו על אדן החלון ומעד כאשר לרוע מזלו רגליו נכלאו בין שלבי הסולם. כתוצאה מהפגיעה הובהל הנפגע לבית החולים כרמל לניתוח ברגל אשר לא צלח והצריך ניתוח נוסף בשל קריסתה של הברך אך לדברי הנפגע אובר המקרה לו הצליח לשקם את רגלו. בית המשפט בבואו להכריע בשאלת הנזק שנגרם לנפגע נדרש קודם להכריע במעמד התעסוקתי שכן בעוד שהנפגע טען שהועסק כשכיר הנתבעים טענו כי הועסק כעצמאי על כן, אין לטענתם יכול הנפגע לתבוע את מקום העבודה.  בית המשפט  אשר נדרש לסוגיה בחן את אופי העסקה וכריעה כי, למרות שהנפגע הוציא חשבוניות ושימש כמנהל בחברה עצמאותו ניתנה לו על מנת ליעל תפקידו ואין חולק כי הועסק תחת אוטוריטה שהיה תלוי בה כלכלית וכפוף למרותה, פעל בה בהתאם להנחיות שקיבל מסר דיווח על שעות עבודתו ובכל כאשר השליטה נותרה אצל המעסיקים ובהתאם לזאת, זכאי לדרוש פיצויים.

באשר לסוגיית הנזק שנגרם טען הנפגע כי פציעתו נכרת בעיקר ברגלו הימנית וסובל מפגיעות אשר אינם התאחו ומסבות הגבלה תפקודית אשר פוגעת ביכולתו התעסוקתית בשיעור של 45%. מנגד רופא מטעם הנתבעים בחן את הנפגע והעניק לו אחוזי נכות בשיעור של 14.5. בית המשפט נקרא להכריע גם בפערים בין חוות דעת הצדדים איו בחוות הדעת והחליט שנכותו של הנפגע היא בעלת משמעות תפקודית והכריעה כי לנפגע נותרה נכות רפואית בשיעור של 30%.

בסוגית אחראיות המעביד ביקר בית המשפט את המעסיק בכך שלא סיפק לנפגע סולם ארוך יותר שבאמצעותו יוכל להגיע לגג ולרדת ממנו בבטחה עוד הוסיף כי לא היה בנמצא אדם נוסף שיאחוז בסולם זמן שהנפגע עשה דרכו למטה, מצד שני מצא בית המשפט לנכון להטיל אשמה גם על הנפגע שכן שימש בין היתר איש אחזקה על כן, היה עליו לדאוג להימצאותו של סולם תקין וככל שלא עשה זאת תרם בעצמו לפגיעה על כן, השית בית המשפט על הנפגע 20% "אשם תורם".

מבחינת ראשי פיצוי קבע בית המפשט כדלקמן:

100,000  ₪ פיצוי בגין כאב וסבל

250,000 ₪ הפסדי השתכרות המעבר

350,000 ₪ נזקיו העתידים של הנפגע

17% תשלום עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

עובד שנפל מסולם במהלך עבודתו יפוצה ב 700,000 ש"ח